בואו נצותת לדיאלוג הבא:
– הצילו!
– מה קרה?
– תקשיבי, זה לא צחוק, הייתי אתמול בהנחיית הורים…
– אה, הקורס הזה שהלכת אליו?
– יפה!
– אבל הפכה לי את הראש! עמדה המנחה והודיע נכבדות שצריך להקדיש זמן איכות לילדים.
אמרה זמן איכות? ניסיתי.
– שמחו הילדים, אה?
– איפה שמחו? אמרתי לך שניסיתי, לא אמרתי שהצלחתי!
– כן, ניסיתי לדבר איתם, גלגלו עיניים, השתעממו, זחלו לקצה הספה וקראו שם משהו.
ניסיתי לרכז אותם לארוחת ערב, לקחו את הצלחת והתעופפו. ישבתי במרכז הבית והייתי שם בשבילם…
אבל הם לא היו שם.
את לא מכירה את זה?
– טוב, לי אין את הבעיות האלה, יש לי חדר משחקים עמוס.
כמה, כמה דיברו על תקשורת בין הורים לילדים, על קירבה וקשר ואמון ונוכחות ו… כל מה שרק אפשר.
זה לא הולך?- קחו משחק לידיים.
ילדים אוהבים לשחק, ועושים את זה עם כל הנשמה.
למה שלא יעשו את זה עם אמא או אבא? השילוב של פעילות פנאי מועדפת שהילדים מרוכזים בה עם המשפחה יוצר בוודאות קשר. חזק. איכותי. ומשם – הדרך פתוחה מעלה.
ילדים שקשורים ומחוברים למשפחה, רואים בהורים מודל לחיקוי ומקבלים את הכוונתם.
ילדים שמוצאים במשפחה פורקן וקשר, פנויים להתקדמות ולהשקעה בלמידה ובחברה.
ילדים שמחובקים בקן המשפחתי, יכולים לנווט את דרכם בחיים גם אחרי שפרשו כנפיים.
ולהורים שאוהבים להרוויח מהצד – גם את זה יש! במהלך שעת משחק הלב פתוח,
ואפשר להשחיל גם שיחה של ממש, אפילו עם ילדים סגורים ושתקנים. ערך מוסף…
